הרעת תנאי עבודה​

המיתון וכן המצב הכלכלי החמור, אשר מתרחש בתוך מדינת ישראל כעת מסבים במרבית מן המצבים אל סיטואציה, אשר בה נדרשים מעסיקים לבצע הרעת תנאי עבודה ואף להמעיט את ההכנסה של העובדים שלהם. בתוך חלק מן המצבים, עליהם לבחור בין המעטה של הכנסה לבין הרעה של תנאים של העובד, תוך כדי להותיר להם להמשיך להיות מועסקים, לבין לחדול להעסיק אותם והן להפוך אותם למחוסרי עבודה. המצב של הרעת תנאי עבודתו של עובד, אשר נותר להיות מועסק בעבודה שלו – מסבה לכדי כמה תחומים, אשר נדון בהם במהלך מאמר זה.

אי אפשר לבצע הרעת תנאי עבודה של עובד – בלי שהוא הסכים לזאת

בהתאם לחוק, במידה ולא צוין באופן שונה בדין או לחלופין בחוזה עבודה, קיבוצי או שמא אישי – מותר למעסיק להפסיק את העסקתו של עובד בכל זמן וכן בתנאי שהפיטורין מבוצעים בתום לב, בהתאם לאמות המידה אשר צוינו בחוק וגם תוך כדי הענקה של הודעה מבעוד מועד על פי החוק. ברם, במידה והחליט המעסיק שלא לפטר את העובד, כי  אם שימשיך לעבוד אצלו – אסור למעסיק, בצורה חד צדדית, לשנות כל תנאי מן תנאי העסקה, כמו למשל – ההכנסה המוסכמת של עובד בהתאם להסכם שלו – בלי הענקה של היתר מן ההיבט של עובד. 

בהיבט זה קבע בג"ץ בפסק דין מילפלדר, כי המעסיק כצד להסכם עבודה, לא רשאי על דעת עצמו לתלוש או שמא לשנות כל תנאי מן תנאי הסכם עבודה, כמו שאסור לו להתנהל כה בכל הסכם שונה. במידה והמעסיק מעוניין לשנות תנאי בתוך הסכם העבודה – הוא נדרש להביא ראשית את ההסכם לתומו ורק אחרי זה, הוא צריך להשתדל לשכנע את העובד לחתום על הסכם עבודה חדש וגם אחר עם המעסיק.

אמצעי הגנה – מוענקת הסכמה מפורשת ואף מתועדת של העובד עבור הרעת תנאי עבודה של עובד

במקרה אשר בו המעסיק מבצע  הרעת תנאי עבודה של עובד, בלי הענקה של הסכמה מפורשת ממנו ואף כי העובד ממשיך להיות מועסק – המעסיק עשוי להיות חשוף כביכול אל הסיכון כי במשך עת הביניים של מעט מן שמונה חדשים, העובד יהא רשאי לתבוע והן יוענק לו מן המעסיק את ההפרש אשר שלל ממנו בשל הרעה חד צדדית בתנאים של העובדה שלו או לחלופין לחדול להיות מועסק בתוך דין מפוטר – וכן  כי יוענקו לו שיפויים של פיטורין.